מה זה הסדר איזון משאבים: חלוקת רכוש בגירושין לפי חוק יחסי ממון

מה זה הסדר איזון משאבים: חלוקת רכוש בגירושין לפי חוק יחסי ממון

הסדר איזון משאבים הוא המנגנון המרכזי שלפיו מתחלק הרכוש בין בני זוג בגירושין בישראל. המנגנון מעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וחל באופן אוטומטי על כל בני הזוג שנישאו מ-1 בינואר 1974 ואילך, ולא ערכו הסכם ממון אחר. עמוד זה מסביר מהו הסדר איזון משאבים, איך הוא עובד בפועל, מה נכלל ומה לא, איך מבצעים את החישוב המעשי, ומתי בית המשפט יכול לסטות מחלוקה שוויונית.

מה זה הסדר איזון משאבים

הסדר איזון משאבים פועל לפי כלל פשוט: "במהלך הנישואין, שלי שלי ושלך שלך. בגירושין, מחשבים את השווי הכולל של מה ששנינו צברנו, ומי שצבר יותר משלם לשני כסף כדי ששנינו נצא עם שווי שווה". המנגנון משלב שתי גישות לכאורה מנוגדות, ומבין שהן בעצם משלימות זו את זו.

במהלך הנישואין: הפרדה מוחלטת

בניגוד לתפיסה הרווחת, נישואין לא יוצרים אוטומטית שותפות בכל נכס. כל אחד מבני הזוג נשאר הבעלים הבלעדי של מה שרשום על שמו (חשבון בנק, רכב, דירה, עסק), יכול לנהל את הנכסים שלו לבד, ולא חייב הסכמה של בן הזוג השני לפעולות עם הרכוש שלו. בני הזוג גם לא הופכים אוטומטית לאחראים לחובות אחד של השני.

בגירושין: חישוב והעברה כספית

כשהנישואין מסתיימים, בגירושין או במוות, או כשמתקיימים תנאים להקדים את המועד, נכנס המנגנון לפעולה. בית המשפט מחשב את השווי הכולל של כל מה ששני בני הזוג צברו במהלך הנישואין (במאמץ משותף), בודק מי צבר יותר, ומורה לו להעביר לבן הזוג השני את מחצית ההפרש. כך שני הצדדים יוצאים מהנישואין עם שווי כספי זהה, גם אם הנכסים עצמם נשארים רשומים על מי שהם היו רשומים קודם.

זכות כספית, לא בעלות בנכסים

זו נקודה קריטית להבנה: הזכות שמקבל בן זוג לפי הסדר איזון משאבים אינה זכות "קניינית", כלומר היא לא הופכת אותו לבעלים של הנכסים עצמם. אם הבעל רשום כבעלים של דירה, האישה לא תופסת חצי מהדירה בעת הגירושין. היא זכאית למחצית מהשווי הכספי. הבעל יכול להעביר לה את הסכום בכסף, או בשווה כסף, או לחלופין להעביר לה את הדירה עצמה תמורת שווה ערך. בלשון המשפטית מדובר ב"שיתוף אובליגטורי דחוי", כפי שנקבע בע"א 4306/12 פלונית נ' בנק לאומי לישראל ובבע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית.

ההבדל מ"חזקת השיתוף"

חשוב להבחין בין הסדר איזון משאבים ובין "חזקת השיתוף", המנגנון שחל על זוגות שנישאו לפני 1974 ועל ידועים בציבור. בחזקת השיתוף, השותפות בנכסים נוצרת באופן מיידי וקנייני, כבר במהלך החיים המשותפים. בני זוג שותפים בנכסים עצמם, לא רק בשווי הכספי שלהם. הסדר איזון משאבים הוא מנגנון שונה מהותית: יש הפרדה מלאה בזמן הנישואין, והשותפות נכנסת לפעולה רק בסוף, וגם אז היא כספית בלבד.

על מי חל ההסדר

הסדר איזון המשאבים חל באופן אוטומטי על כל בני הזוג שעומדים בשני התנאים:

• נישאו מ-1 בינואר 1974 ואילך: לפני התאריך הזה חלה "חזקת השיתוף" שיצרה הפסיקה לפני חקיקת החוק. החוק עצמו נכנס לתוקף ב-1974 וחל רק על מי שנישא מאז.
• לא ערכו הסכם ממון שאושר כדין: זוג שערך הסכם ממון מסדיר את חלוקת הרכוש לפי ההסכם, ולא לפי הסדר איזון המשאבים. הסכם ממון יכול להערך לפני הנישואין (ואז מאושר על ידי נוטריון או רושם נישואין) או במהלך הנישואין (ואז דורש אישור בית המשפט לענייני משפחה).

חשוב להבחין: הסדר איזון משאבים לא חל על ידועים בציבור, גם אם הם חיו יחד עשרות שנים. על ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף שיצרה הפסיקה, ויש להוכיח שיתוף בפועל.

מה נכלל באיזון: הנכסים המשותפים

בסיס האיזון כולל את כל הנכסים שנצברו על ידי בני הזוג במהלך הנישואין כתוצאה ממאמץ משותף. דוגמאות:

• • נכסי מקרקעין שנרכשו במהלך הנישואין (דירה משותפת, דירת השקעה, חלקת קרקע)
  • חסכונות וכספים בבנקים שהצטברו במהלך הנישואין
  • זכויות סוציאליות: קרן פנסיה, קופות גמל, קרן השתלמות, פיצויי פרישה. אלה רכוש משותף בר-איזון, וחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014, מסדיר את חלוקתם בפועל
  • עסקים וחברות שהוקמו או צמחו במהלך הנישואין: השווי של החברה הוא הרכיב בר-האיזון, גם אם המניות רשומות רק על שם אחד מבני הזוג
  • רכבים שנרכשו במהלך הנישואין
  • תיקי השקעות, מניות, ניירות ערך ואפילו מטבעות קריפטו שנצברו במהלך הנישואין
  • מטלטלין וחפצי בית: ריהוט, מכשירי חשמל וציוד שנרכשו במהלך הנישואין. בפרקטיקה יש פחות עיסוק במטלטלין רגילים בתוך הבית, אבל חפצים יקרי ערך כמו יצירות אמנות, כלי כסף ופריטי אספנות כן נכללים. תכשיטים נחשבים לרוב לרכוש אישי ומוחרגים, למעט מקרים מיוחדים.

מה לא נכלל באיזון: "נכסים חיצוניים"

סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון מחריג במפורש מספר סוגי נכסים מהאיזון. אלה נקראים "נכסים חיצוניים":

• נכסים שהיו לבן הזוג ערב הנישואין: דירה שאחד מבני הזוג הביא איתו לנישואין, חסכונות שצבר לפני הנישואין, עסק שהקים לפני הנישואין.
• מתנות וירושות שהתקבלו במהלך הנישואין: דירה שהורה נתן במתנה לאחד מבני הזוג, כסף שהורה הוריש, כל מתנה אישית.
• גמלאות ופיצויים מסוימים: גמלת ביטוח לאומי, פיצויים בשל נזק גוף, פיצויים בשל מוות.
• נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב להחריג: כל נכס שהוצהר עליו במפורש בכתב שלא יאוזן.

שיתוף ספציפי: החריג לכלל

על אף שנכסים חיצוניים מוחרגים מהאיזון כברירת מחדל, הפסיקה הכירה במנגנון של "שיתוף ספציפי". כאשר בן הזוג השני יכול להוכיח שהיתה כוונה משותפת להפוך נכס חיצוני לרכוש משותף, בית המשפט עשוי לקבוע שהנכס בכל זאת נכלל באיזון. הבסיס המשפטי הוא הדין הכללי (דיני חוזים, קניין ונאמנות), שמאפשר להוכיח הסכמה וכוונה לשיתוף בנכס, גם כשחוק יחסי ממון מחריג אותו.

הראיות לשיתוף ספציפי כוללות בדרך כלל את אחד או יותר מהבאים: רישום משותף של הנכס בטאבו, השקעות משותפות בנכס (שיפוצים מהכסף המשותף), שימוש בנכס כבית המשפחה לאורך שנים, עירוב כספים מהחשבון המשותף בניהול הנכס, או מצגים אקטיביים של בעל הנכס המקורי על כוונה לשתף. בלשון הפסיקה זה נקרא "דבר מה נוסף", מעבר לעצם קיום הנישואין.

חשוב לציין: בניגוד לתפיסה רווחת, השיתוף הספציפי אינו מוגבל לדירת המגורים המשפחתית. בע"מ 17735-09-24 פלונית נ' פלוני (30.06.2025), פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון, קבע במפורש שההלכה חלה גם על נכסים עסקיים, חברות ודירות להשקעה. באותו תיק עסקו דווקא בחמש דירות להשקעה שנבנו על קרקע שהתקבלה במתנה, ובית המשפט קבע שניתן להחיל עליהן שיתוף ספציפי כלומר להכניס אותן להסדר איזון המשאבים גם ללא ראיות מפורשות בכתב או בעדים. דוגמה נוספת היא תמ"ש (חי') 6030-10-16 ע' ד' נ' י' ד', שבו הוחלה הלכת השיתוף הספציפי על חברה עסקית ("חברת ארנק") שהוקמה על ידי הבעל לפני הנישואין, בשל מעורבות פעילה של האישה ועירוב כספים בחשבונה.

נקודה חשובה נוספת: כאשר בית המשפט העליון מחיל את הלכת השיתוף הספציפי, החלוקה תהיה ככלל שוויונית לחלוטין (50-50), ולא חלקית. ההיגיון: השיתוף הספציפי מבוסס על הסכם משתמע הנלמד מהתנהגות בני הזוג, וקשה לייחס להם כוונה לחלוקה לא שוויונית.

איזון חובות: הדבש והעוקץ

הסדר איזון המשאבים אינו רק על נכסים חיוביים. הוא חל גם על החובות וההתחייבויות שנצברו במהלך הנישואין. ההיגיון פשוט: אם בני הזוג חולקים ברווחים, הם גם חולקים בהפסדים. אם אחד מבני הזוג צבר חוב משמעותי במהלך הנישואין לטובת המשפחה או העסק המשותף, החוב הזה נכלל באיזון ומופחת משווי הרכוש.

חשוב לדעת: ברירת המחדל של השיתוף בחובות שנצברו בתקופה הקובעת אינה מותנית בכך שבן הזוג השני ידע על החוב, הסכים לו או היה מעורב בו, כל עוד החוב שימש למטרות המשפחה או לניהולו השוטף של משק הבית והעסק המשפחתי. גם אם בן הזוג השני לא היה מודע לחוב בזמן שנצבר, הוא יישא בנטל בחלוקה הסופית, כל עוד החוב שירת את התא המשפחתי.

חריגים לכלל: חובות בעלי אופי אישי מובהק, כמו חובות שנוצרו תוך הפרת אמון (לדוגמה הימורים, חובות שנצברו בסתר לצרכים פרטיים) עשויים שלא להיכלל בחישוב המשותף. עם זאת, מי שטוען להחרגת חוב מסוים מהאיזון, נטל ההוכחה מוטל עליו. בית המשפט בוחן כל חוב לפי טיבו ונסיבותיו, ולא מקבל באופן אוטומטי טענות כלליות שחוב הוא "אישי".

נקודה חשובה להבנה: איזון החובות הוא פנימי בין בני הזוג בלבד. הוא קובע איך החובות מתחלקים ביניהם לצורך החישוב הסופי של תשלומי האיזון, אבל הוא לא משנה את החבות החוקית כלפי הנושים החיצוניים (בנקים, חברות אשראי, ספקים). אם החוב רשום על שם אחד מבני הזוג, הנושה ימשיך לדרוש את התשלום ממנו, ובן הזוג ש"חולק" בחוב באיזון לא יישא בחבות ישירה כלפי הצד השלישי. ההתחשבנות מתבצעת בין בני הזוג בלבד, באמצעות תשלומי האיזון הכוללים.

איך מבצעים את האיזון: החישוב המעשי

האיזון אינו מתבצע על ידי חלוקה פיזית של כל נכס בנפרד, אלא באמצעות הערכת שווי כספית כוללת. השלבים המעשיים:

1. שומת כלל הנכסים: מעריכים את שווי כל הנכסים בני-האיזון של כל אחד מבני הזוג במועד הקובע (לרוב מועד הקרע).
2. ניכוי החובות: משווי הנכסים של כל צד מנכים את החובות שצבר על שמו במהלך הנישואין (למעט חובות אישיים מובהקים).
3. חישוב השווי הנטו: מקבלים סכום נקי לכל אחד מבני הזוג.
4. השוואה: בודקים מי צבר יותר.
5. תשלום איזון: בן הזוג ששווי נכסיו הנטו גבוה יותר משלם לבן הזוג השני את מחצית ההפרש, כדי שכל אחד יישאר עם סכום נטו זהה. התשלום יכול להיות בכסף, בשווה כסף, או בהעברת נכסים בעין.

דוגמה מעשית: אם הבעל צבר רכוש נטו של 2,000,000 ש"ח במהלך הנישואין, והאישה צברה רכוש נטו של 1,000,000 ש"ח, ההפרש הוא 1,000,000 ש"ח. הבעל חייב להעביר לאישה מחצית מההפרש, כלומר 500,000 ש"ח, כך שכל אחד יישאר עם 1,500,000 ש"ח.

מועד הקרע: המועד הקובע

אחת השאלות הקריטיות בכל הליך רכושי היא: באיזה מועד עורכים את השומה? התשובה היא "מועד הקרע", שהוא המועד שבו נסתיים השיתוף הרכושי בפועל, ובו פסק משק הבית לתפקד כיחידה כלכלית משותפת. ברירת המחדל בפסיקה היא שמועד הקרע נקבע למועד פתיחת בקשה ליישוב סכסוך או הגשת תביעת גירושין רכושית, אך הוא יכול להיות מוקדם או מאוחר יותר בנסיבות חריגות.

חשוב להבחין בין שני מונחים שלעיתים מתבלבלים: מועד הקרע הוא נקודת הזמן שבה נעצרת הקופה המשותפת ונערכת שומת הנכסים והחובות (המועד שעד אליו חל הכלל "מה ששנינו צברנו ביחד הוא משותף"). לעומתו, המועד למימוש הזכות לאיזון הוא המועד שבו ניתן לבצע בפועל את חלוקת הרכוש, שיכול להיות מאוחר יותר (פקיעת הנישואין או הקדמת המועד לפי סעיף 5א).

למה מועד הקרע חשוב? כל הנכסים שנצברו עד מועד הקרע נכללים באיזון. כל מה שנצבר אחרי המועד הוא אישי ולא משותף. אם אחד מבני הזוג צבר רכוש משמעותי בין מועד הקרע למועד הגירושין הפורמליים, הרכוש הזה כבר לא ייכלל באיזון. בית המשפט בוחן את מועד הקרע בכל מקרה לגופו לפי נסיבותיו: עזיבת דירת המגורים, פתיחת הליכים משפטיים, הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או הפסקה בפועל של ניהול משק בית משותף (גם תחת קורת גג אחת).

הקדמת מועד האיזון: סעיף 5א לחוק

היסטורית, בני זוג היו צריכים להמתין לפקיעת הנישואין בפועל (מתן הגט) כדי לממש את הזכות לאיזון משאבים. תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון משנת 2008 שינה את המצב. סעיף 5א לחוק מאפשר היום להקדים את מועד מימוש האיזון, גם לפני מתן הגט, בהתקיים אחד מהתנאים:

• חלופת הזמן וההליכים (סעיף 5א(א)(1)): חלוף שנה מיום שנפתח הליך להתרת נישואין או תביעה לחלוקת רכוש (לרבות פירוק שיתוף, פסק דין הצהרתי, בקשה לאיזון משאבים או בקשה לפי סעיף 11 לחוק).
• חלופת הקרע או הפירוד (סעיף 5א(א)(2)): קיים קרע בין בני הזוג, או שבני הזוג חיים בנפרד (אף תחת קורת גג אחת) במשך תקופה מצטברת של 9 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה. בית המשפט רשאי לקצר תקופה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על הקרע.
• נסיבות מיוחדות (סעיף 5א(ב)): בית המשפט מוסמך לקצר את התקופות או להקדים את האיזון במקרים של אלימות, כגון מתן צו הגנה, הגשת כתב אישום בעבירת אלימות, או מעצר בגין חשד לאלימות כלפי בן הזוג או ילדו.

החשיבות של התיקון: בן זוג אינו "כלוא" עוד בנישואין על ידי בן הזוג השני שמסרב להתגרש. ניתן לקבל את החלק הכספי ברכוש המשותף עוד לפני הגירושין הפורמליים, ובכך לאפשר התקדמות לחיים חדשים גם כשההליך הדתי מתעכב.

סעיף 8 לחוק: סטייה מחלוקה שוויונית

ברירת המחדל היא שהאיזון הוא שוויוני (50-50). אבל סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט סמכויות מיוחדות לסטות מהכלל הזה ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". החוק מפרט ארבע סמכויות נפרדות:

• סעיף 8(1) – הוצאת נכסים מהאיזון: בית המשפט רשאי לקבוע שנכסים נוספים על אלה שכבר הוחרגו בסעיף 5 לא יאוזנו בין הצדדים.
• סעיף 8(2) – חלוקה לא שוויונית: בית המשפט רשאי לקבוע שהאיזון לא יהיה מחצה על מחצה (לדוגמה 60-40 או 70-30), בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים ובכושר ההשתכרות של הצדדים. שיקולים נוספים שעולים בפסיקה: גיל הצדדים, מצבם הבריאותי, ויכולתם הכלכלית להשתקם אחרי הגירושין.
• סעיף 8(3) – שינוי המועד לשומה: בית המשפט רשאי לקבוע שהשומה לא תיערך לפי שווי הנכסים במועד האיזון, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר. רלוונטי במיוחד כשערך הנכסים השתנה דרמטית בין מועד הקרע למועד הדיון.
• סעיף 8(4) – הכללת נכסים ממועד מוקדם: בית המשפט רשאי לקבוע שהאיזון יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד מוקדם יותר. סעיף זה רלוונטי במיוחד במקרים של הברחת נכסים: אם אחד הצדדים מכר או העביר נכסים סמוך למועד הקרע כדי להימנע מהכללתם באיזון, בית המשפט יכול להחזיר את הנכסים האלה למסת האיזון לפי שוויים במועד המוקדם.

חשוב לדעת: הפעלת סמכויות סעיף 8 היא חריגה. הפסיקה חזרה והבהירה (בע"מ 2642/20 פלונית נ' פלוני) שאין להפעיל את הסעיף כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים מיוחדים שבהם חלוקה שוויונית תוביל לעיוות דין קשה ולתוצאה בלתי צודקת בעליל. הרציונל ברור: אם החריג יהפוך לכלל, המנגנון של איזון שוויוני יאבד את משמעותו.

דוגמה מהפסיקה: עמ"ש (מחוזי מרכז) 55308-09-22 ד. ח נ' א. ח (12.07.2023) עסק בדיוק בשאלת הפעלת סעיף 8. בית המשפט המחוזי אישר חלוקה לא שוויונית של דירת המגורים ביחס של 60-40 לטובת האישה. הנימוקים המרכזיים: פערי כושר השתכרות משמעותיים (14,500 ש"ח לבעל מול 8,000 ש"ח לאישה), העובדה שהדירה נרכשה מכספי האישה בלבד בסמוך לפרידה, והתנהלות חסרת תום לב של הבעל שהסתיר נכסים. המקרה ממחיש את סוג הנסיבות שהפסיקה רואה כמצדיקות הפעלת סעיף 8.

בגידה והשפעתה על האיזון

שאלה שעולה תכופות: האם בגידה משפיעה על חלוקת הרכוש? התשובה החד-משמעית, על פי דנג"ץ "הבוגדת", היא שלא. בגידה של אחד מבני הזוג אינה מהווה עילה לשלילת זכויותיו ברכוש המשותף. ההיגיון: הסדר איזון המשאבים מבוסס על "מאמץ משותף" בצבירת הרכוש, ולא על נאמנות אישית. בן זוג בוגד עדיין זכאי למחצית מהרכוש שהצטבר במאמץ המשותף.

חריג: בית הדין הרבני עשוי לראות בבגידה גורם משמעותי לעניין הכתובה, אך גם שם זה אינו משפיע על הזכויות ברכוש לפי חוק יחסי ממון.

פסיקה עדכנית 2025-2026

הפסיקה העדכנית של השנים האחרונות חידדה והעמיקה מספר עקרונות מרכזיים בהסדר איזון המשאבים:

• אופי הזכות: אובליגטורית ולא קניינית. בע"מ 25961-11-25 פלוני נ' פלונית (26.02.2026) הבהיר מחדש בית המשפט העליון שזכות בן הזוג היא זכות אישית-כספית לקבלת "מחצית שוויים" של הנכסים, ולא זכות קניינית בנכסים עצמם. בהקשר של פירוק שיתוף במקרקעין אגב גירושין, נקבע שדיני המשפחה (המעמידים כברירת מחדל את עיקרון האיזון הכספי ומכירת הנכס) הם דין ספציפי שגובר על הוראת סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, שקובע חלוקה בעין כברירת מחדל.
• נכסים מכספי מתנה של הורים. בג"ץ 6126-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב (13.04.2026) חידד את ההחרגה של נכסים שנרכשו מכספי מתנה של הורי אחד הצדדים ונרשמו על שמו בלבד. במקרה הספציפי, מימון בני הזוג היה פחות מ-4% מהעלות הכוללת, וכל היתר הגיע מהורי הבעל. בית המשפט קבע שמדובר ב"נכס חיצוני" המוחרג לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, וכי לא הוכח "דבר מה נוסף" לביסוס שיתוף ספציפי בנכס.
• עקרון הסימטריה בין זכויות לחובות והגדרת "מניפולציה כספית". תלה"מ (י-ם) 50350-07-22 ד"ב נ' ר"מ (01.06.2026) חידד את העיקרון שחובות שנצברו במהלך הנישואין הם משותפים, למעט חובות בעלי אופי אישי מובהק או חובות שנוצרו עקב מניפולציות כספיות חריגות. בתיק הספציפי, בית המשפט החריג מהאיזון הלוואה בסך 190,000 ש"ח שהבעל נטל ללא ידיעת האישה מהמטפל הזוגי המשותף שלהם, סמוך למועד הקרע, וקבע שזו מניפולציה כספית שאינה בגדר חוב משותף.

נקודות חשובות לסיכום

• הסדר איזון משאבים הוא ברירת המחדל הסטטוטורית לזוגות שנישאו מ-1.1.1974 ולא ערכו הסכם ממון.
• המנגנון הוא שיתוף "אובליגטורי דחוי": הפרדה רכושית מוחלטת במהלך הנישואין, וחלוקה כספית שוויונית בעת פקיעת הנישואין או במועד הקרע.
• נכללים באיזון: כל הנכסים והחובות שנצברו במהלך הנישואין במאמץ משותף, כולל זכויות סוציאליות עתידיות.
• מוחרגים מהאיזון: נכסים מלפני הנישואין, מתנות, ירושות, וגמלאות מסוימות, אלא אם הוכח שיתוף ספציפי.
• החישוב המעשי: שומה של נכסי כל צד, ניכוי חובותיו, ותשלום מחצית ההפרש מהצד שצבר יותר לצד שצבר פחות.
• סעיף 5א מאפשר הקדמת מועד האיזון לפני פקיעת הנישואין הפורמלית, בהתקיים תנאים מסוימים.
• סעיף 8 מאפשר לבית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית בנסיבות מיוחדות.
• בגידה אינה משפיעה על זכויות לפי הסדר איזון משאבים.

תוכן עמוד זה הוא סקירה כללית של הסדר איזון המשאבים ואינו מהווה חוות דעת משפטית או תחליף לבחינה פרטנית של תיק רכושי קונקרטי. הדין והפסיקה בתחום מתעדכנים מעת לעת, ויש לבחון את ההוראות הרלוונטיות במועד הפעולה.