תביעת כתובה במהלך או לאחר גירושין: מתי, איך וכמה אפשר לקבל

תביעת כתובה היא אחד ההליכים המורכבים בדיני המשפחה, שמשלב בין הדין העברי לבין החקיקה האזרחית. כתובה היא לא רק מסמך טקסי שחותמים עליו תחת החופה, אלא התחייבות כספית מחייבת שמתגבשת עם פקיעת הנישואין. עמוד זה סוקר את כל ההיבטים: מתי אפשר לתבוע כתובה, איפה תובעים (סמכותו הייחודית והבלעדית של בית הדין הרבני), מה ההבדל בין תביעה במהלך הגירושין לבין תביעת כתובה לאחר גירושין, איך משפיעים בגידה ואשמת הבעל על הזכאות, ואיך מתבצע הקיזוז מול איזון המשאבים. בנוסף, נסקור את הסוגיה של כתובה מוגזמת והאפשרות לוויתור על כתובה בהסכם גירושין.

מהי כתובה ומה היא כוללת

הכתובה היא מסמך משפטי והלכתי שחותם עליו הבעל במעמד החופה בפני שני עדים, ומוסר לכלה. בשטר הזה הבעל מתחייב בחיובים שונים כלפי האישה. חלק מהחיובים חלים במהלך הנישואין (מזונות, מדור, כסות ועונה), אבל חלק עיקרי מהם, החלק הכספי, מתגבש ונעשה בר-פירעון רק עם פקיעת הנישואין, כלומר בגירושין או בפטירת הבעל.

הכתובה מורכבת מארבעה רכיבים כספיים:

• עיקר הכתובה: הסכום המינימלי שקבעו חכמים (200 זוז לבתולה, 100 זוז לאלמנה או גרושה), שנועד לספק לאישה דמי מחיה בסיסיים לפרק זמן מסוים אחרי הגירושין.
• תוספת כתובה: סכום נוסף שהבעל מוסיף מרצונו. זהו לרוב החלק הארי של הכתובה, ומגיע לעיתים לסכומים גבוהים מאוד, מאות אלפי שקלים ויותר.
• נדוניה: הערכת שווי הנכסים שהאישה הכניסה עמה לנישואין.
• תוספת נדוניה: התחייבות הבעל להחזיר את הנדוניה או לשלם תוספת כנגד זכות השימוש בה.

חשוב להבין: גם אם הסכום בכתובה נראה מופרז (חצי מיליון או מיליון שקל), זה לא מסמך טקסי בלבד. סעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קובע במפורש שאין בחוק כדי לגרוע מזכויות האישה לפי כתובתה. הכתובה היא התחייבות משפטית בת-אכיפה.

מתי מתגבש החיוב בכתובה ומתי אפשר לתבוע

חוב הכתובה חל אמנם כבר מעת הנישואין, אבל הוא אינו חוב כספי רגיל שאפשר לתבוע מיידית. החיוב מתגבש ונעשה בר-תביעה רק במועד פקיעת הנישואין. יש שלושה מצבים שמאפשרים תביעת כתובה:

• גירושין: זהו המצב הנפוץ ביותר. עם סידור הגט (מתן הגט לאישה כלומר ביצוע הגירושין בפועל בבית הדין הרבני), חוב הכתובה הופך לחוב שהאישה רשאית לתבוע אותו.
• פטירת הבעל: האלמנה יכולה לתבוע את הכתובה מתוך נכסי העיזבון. ההתחייבות הזו קודמת לחלוקת העיזבון ליורשים או לפי צוואה, כי הבעל אינו יכול לעקוף או להשתמט מחוב הכתובה באמצעות צוואה.
• סרבנות גט: במקרים שהבעל חויב לתת גט ומסרב, בתי הדין הרבניים רשאים לחייבו לשלם את הכתובה עוד לפני סידור הגט, כדי להפעיל עליו לחץ ולמנוע עיגון. בנוסף לחיוב הכתובה בבית הדין, סרבנות גט מאפשרת להגיש תביעת נזיקין נפרדת בבית המשפט לענייני משפחה לקבלת פיצויים כספיים על הנזק הנפשי והפגיעה באוטונומיה.

תביעת כתובה במהלך הליך הגירושין

הדרך הנפוצה ביותר היא להגיש את תביעת הכתובה כחלק מהליך הגירושין. הסמכות הייחודית לדון בתביעת כתובה בזמן חיי בני הזוג נתונה לבית הדין הרבני, כחלק מ"ענייני נישואין וגירושין". האישה יכולה להגיש תביעה עצמאית לכתובה בבית הדין הרבני, בלי צורך בכריכה או בהסכמת הבעל.

כשהתביעה מוגשת במהלך הגירושין, בית הדין הרבני בוחן את שני העניינים יחד: גם את סוגיית הגירושין עצמה (מי אשם, האם יש עילה לגירושין כפויים), וגם את שאלת הכתובה. החיבור הזה משמעותי, כי הכרעה בשאלת האשמה משפיעה ישירות על הזכאות לכתובה. בית הדין הרבני בוחן מי מהצדדים הוביל לפירוק הנישואין, והאם קיימת עילה השוללת מהאישה את כתובתה או לחלופין עילה המחייבת את הבעל בתשלומה.

איפה לתבוע כתובה: בית הדין הרבני

הסמכות הייחודית לתביעת כתובה במהלך הגירושין נתונה לבית הדין הרבני. בבית הדין:

• הכתובה היא הסעד המרכזי, ויש לבית הדין מומחיות בנושא
• בית הדין מיישם את עקרון "אין כפל מבצעים" ומקזז את הכתובה מול איזון המשאבים
• אם הבעל כורך גם את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין, בית הדין ידון בכל הסוגיות יחד ויאזן ביניהן
• בית הדין רגיש לעילות הלכתיות (בגידה, מעשי כיעור, מרידה) ועשוי לפטור את הבעל מהכתובה אם הוכחו

העילות לתביעת כתובה במסגרת גירושין

תביעת כתובה בגלל בגידה של הבעל

בגידה היא אחת העילות החזקות ביותר לזכאות מלאה לכתובה. כשבעל בוגד באשתו ומנהל מערכת יחסים עם אישה אחרת, הגירושין נחשבים לתוצאה של אשמתו הישירה, והאישה זכאית לקבלת מלוא הכתובה והתוספת.

הפסיקה (תיק רבני באר שבע 1158116, יולי 2019) קבעה במפורש שאישה שעזבה את הבית לאחר שגילתה שבעלה בגד בה וניהל מערכת יחסים ממושכת עם אישה אחרת, זכאית לכתובה. ההיגיון: מאחר שהגירושין באו על רקע אשמת הבעל, האישה אינה מאבדת את זכאותה לתוספת הכתובה.

אשמת הבעל: עוד עילות לזכאות מלאה

בגידה היא לא העילה היחידה שמובילה לזכאות לכתובה. הפסיקה (תיק רבני גדול 1381617, יוני 2025) קבעה שכל מקרה שבו הגירושין נגרמו ישירות מהתנהגותו של הבעל מצדיק חיוב מלא בכתובה. דוגמאות נוספות:

• אלימות במשפחה: כשהאישה הוכיחה שתביעת הגירושין נבעה מהתנהגות אלימה של הבעל, היא זכאית למלוא הכתובה והתוספת.
• "אדם רע מעללים המצער את אשתו": התנהגות בלתי הולמת, השפלות, התעללות נפשית או כלכלית.
• הפרת חובות הנישואין: סירוב לקיים את חובות הבעל לפי דין תורה (אי פרנסה מרצון, מניעת מדור, יחסי אישות).
• נטישת הבית: עזיבת הבית על ידי הבעל ללא הצדקה.

תביעת כתובה לאחר גירושין: האם אפשר?

אחת השאלות הנפוצות היא האם אפשר לתבוע כתובה אחרי שכבר התגרשתם וסידרתם את הגט (נערכו הגירושין עצמם בבית הדין הרבני). התשובה הקצרה: כן, אבל זה תלוי בנסיבות.

על פי ההלכה הפסוקה (תיק רבני (אשדוד) 19747, אפריל 2024; תיק רבני (גדול) 1512387, פברואר 2025), חוב הכתובה הוא חוב גמור שזמן פירעונו מגיע עם הגירושין. אין תלות הכרחית בין סידור הגט לבין תשלום הכתובה מדובר בשני הליכים נפרדים. לכן, אישה שהתגרשה רשאית עקרונית לתבוע את כתובתה גם אחרי סידור הגט.

בעבר, היה נהוג שעצם סידור הגט יוצר חזקה שהאישה מחלה על כתובתה. כיום המנהג השתנה, ואין עוד חזקה אוטומטית. עם זאת, יש שני אתגרים משמעותיים בתביעת כתובה לאחר גירושין:

• חובת ההסבר לשיהוי: האישה תידרש להסביר מדוע לא תבעה את הכתובה לפני סידור הגט, או לפחות מדוע לא העלתה את הזכות בפני בית הדין בהזדמנות הראשונה. ככל שעבר זמן רב יותר, ההסבר צריך להיות יותר משכנע.
• סעיף ויתור בהסכם הגירושין: אם בהסכם הגירושין יש סעיף מפורש שהאישה מוותרת על הכתובה (וזה נפוץ מאוד), הגשת תביעה לאחר מכן תיחשב להפרת חוזה, והאישה התובעת עלולה להיחשף לתביעת פיצויים.

איך בעל יכול לא לשלם כתובה: עילות הפטור

חוב הכתובה אינו מוחלט, ובדין העברי וההלכה הפסוקה קיימות עילות שיכולות לפטור את הבעל מתשלום הכתובה במלואה או חלקית. ההצדקות לפטור מבוססות על שני עקרונות מרכזיים: ראשית, הסברה ההלכתית ש"אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה" מה שזה אומר זה שהבעל לא התכוון להעניק לאישה מתנה את סכום הכתובה במקרה שהיא זו שתפרק את הנישואין ביוזמתה או באשמתה. שנית, עיקרון של צדק ומידתיות, שלא ראוי לחייב בעל בסכום מופרז כשהגירושין נגרמו באשמת האישה.

1. אשמת האישה בגירושין ("יצאו הגירושין ממנה")

זוהי העילה השכיחה ביותר לפטור. כשהגירושין נגרמו ביוזמתה ובאשמתה של האישה ללא הצדקה הלכתית, בעוד הבעל חפץ בשלום בית, היא מאבדת את זכותה לתוספת הכתובה (שזה החלק הארי של החיוב בימינו). הסבר: הבעל התחייב בכתובה כדי לשמור על יציבות הנישואין, לא כדי לתת לאישה תמריץ כספי להתגרש. כשהאישה היא זו שיוזמת את הפירוד בלי סיבה מוצדקת, ההתחייבות הזו פוקעת בנוגע לתוספת.

2. בגידה או מעשה כיעור

זוהי העילה החמורה ביותר, שמובילה לפטור מלא מהכתובה (גם העיקר וגם התוספת). הוכחת בגידה דורשת ראיות ברורות, בדרך כלל עדות של שני עדים כשרים, או ראיות נסיבתיות חזקות מאוד (התכתבויות, חוקרים פרטיים, וידיאו). מעבר לבגידה הקלאסית, גם "מעשה כיעור" (התנהגות מחשידה כמו התייחדות במקום סגור עם גבר זר לאחר אזהרה) יכול להוביל לפטור, גם בלי הוכחה מלאה של יחסי אישות.

3. "עוברת על דת משה ויהודית"

הדין העברי מגדיר מספר התנהגויות שמאבדות לאישה את זכותה לכתובה:

• הכשלת הבעל באיסורים: האכלתו במזון טרף, קיום יחסי אישות בנידה תוך הטעייתו
• התנהגות בלתי צנועה חמורה: התנהגות פומבית שמביישת את הבעל
• הגשת תלונות שווא במשטרה: שימוש לרעה בהליך המשפטי
• השפלות פומביות של הבעל: באופן שגורם לחילול שמו

4. מרידה (סירוב לקיים יחסי אישות)

סירוב מתמשך ובלתי מוצדק של האישה לקיים יחסי אישות עם הבעל הוא עילה לפטור מהכתובה. ההלכה מבחינה בין סירוב נקודתי או מוצדק (לדוגמה, כשהבעל מתעלל באישה), לבין מרידה כללית. בית הדין יבדוק את הסיבות לסירוב לפני שיכיר במרידה.

5. עזיבת הבית ללא סיבה מוצדקת

כשהאישה עוזבת את דירת המגורים המשותפת בלי סיבה "מבוררת" (מוצדקת), היא מאבדת את הזכאות לכתובה. החריגים החשובים: עזיבה בעקבות אלימות, התעללות נפשית, או גילוי בגידה של הבעל. במצבים האלה, העזיבה נחשבת מוצדקת, וזכאות הכתובה נשמרת.

קיזוז חובות והעלמות כספים

חשוב לזכור: גם אם האישה זכאית בעיקרון לכתובה, יש פעולות מצדה שעלולות להוביל לקיזוז משמעותי או לפטור הבעל לחלוטין:

• העלמת כספים משותפים: אם מוכח שהאישה לקחה כספים מהחשבון המשותף או מתכולת הבית בלי הסכמה, הסכומים הללו יכולים להתקזז מול חוב הכתובה.
• חובות שהבעל שילם עבורה: אם הבעל שילם חובות של האישה (כמו חובות מדור לאחר עזיבתה), הוא יכול לדרוש שזה יקוזז מהכתובה.
• הפרת חובות הנישואין: עילות הפטור המפורטות לעיל יכולות להפחית או לבטל את הזכאות לכתובה.

כתובה מוגזמת: הלכת "אסמכתא" וההפחתה לסכום סביר

בתרבות הישראלית-יהודית, נהוג לכתוב בכתובה סכומים גבוהים מאוד, לעיתים מאות אלפי שקלים ואף מיליונים. כשמגיע יום הדין ובית הדין צריך לפסוק את הסכום בפועל, נכנסת לתמונה הלכת ה"אסמכתא".

טענת האסמכתא אומרת: כשהבעל התחייב בסכום מופרז שאינו תואם את יכולתו הכלכלית, מדובר בהתחייבות שנעשתה לשם כבוד, שעשוע או "סגולה", ולא בגמירות דעת אמיתית להתחייב. במקרים אלה, בתי הדין מפחיתים את הסכום לרמה סבירה ומקובלת.

בפסיקה העדכנית, הסכום הסביר הנפוץ הוא 120,000 ש"ח עד 240,000 ש"ח, גם אם בכתובה נרשם סכום של חצי מיליון או מיליון שקלים. הסכום הסופי תלוי במצב הכלכלי של הבעל, ברמת החיים של בני הזוג, ובהיקף הזכויות שהאישה תקבל באיזון המשאבים.

דוגמאות מהפסיקה

• תיק רבני באר שבע 1158116: כתובה של 555,555 ש"ח הופחתה ל-180,000 ש"ח
• תיק רבני באר שבע 83475: כתובה של מיליון ש"ח הופחתה ל-240,000 ש"ח
• תיק רבני חיפה 1054415: כתובה של 5,555,555 ש"ח הופחתה ל-240,000 ש"ח
• בג"ץ 8922/07: כתובה של 360,000 ש"ח הופחתה ל-120,000 ש"ח

הקיזוז של חיוב כתובה מול איזון משאבים: "אין כפל מבצעים"

זוהי אחת הסוגיות החשובות ביותר בתביעת כתובה, ומשפיעה דרמטית על הסכום שמתקבל בפועל. הכלל בפסיקה: אישה לא יכולה לקבל "כפל זכויות", כלומר גם את חלקה באיזון המשאבים (חצי מהסכום שבני הזוג צברו יחד בזמן הנישואין למשל בזכויות פנסיוניות, נכסים, כספים וחסכונות) וגם את הכתובה במלואה.

איך זה עובד בפועל? בית הדין הרבני, כשהוא פוסק את הכתובה, יקזז ממנה את השווי המהוון של הזכויות שהאישה צפויה לקבל מכוח חוק יחסי ממון. אם חלקה באיזון המשאבים עומד על 400,000 ש"ח, והכתובה הסבירה היא 200,000 ש"ח, הכתובה "נבלעת" באיזון, והאישה לא תקבל תשלום נוסף מעבר לחלקה ברכוש.

החריג: כשהגירושין נגרמו באשמת הבעל באופן ברור (בגידה, אלימות קשה), בית הדין הרבני עשוי לפסוק את הכתובה בנוסף לאיזון המשאבים, כי הבעל איבד את זכותו לטעון לקיזוז. במקרים אלה, האישה מקבלת גם את חלקה ברכוש המשותף וגם את הכתובה.

ויתור על כתובה בהסכם גירושין

רוב הזוגות שמתגרשים בהסכם כולל מסדירים את כל ענייני הכספים בהסכם אחד, כולל הוויתור על הכתובה. הוויתור הזה חייב להיות מפורש וברור, ולא מתוך הצהרה כללית.

הניסוח הסטנדרטי בהסכמי גירושין: "האישה מוותרת על כתובתה ותוספתה". בלי סעיף ויתור מפורש, חוב הכתובה ממשיך לעמוד בעינו, גם אם בהסכם יש סעיף כללי כמו "הצדדים מסדירים את כל ענייני הכספים ביניהם".

חשוב לדעת: אם נחתם הסכם גירושין כולל סעיף ויתור על הכתובה, ואחר כך האישה מגישה תביעת כתובה בבית הדין הרבני, זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם. הפרה כזו עלולה לחשוף את האישה לתביעת נזיקין בבית המשפט האזרחי. לדוגמא בתה"ס (באר שבע) 14926-01-23 מרץ 2025, בית המשפט פסק לבעל פיצוי של 100,000 ש"ח על כך שהאישה הפרה את הסכם הגירושין שלהם בכך שהיא תבעה כתובה ואף זכתה בתביעת הכתובה בסך 100,000 ש"ח.

הליך תביעת הכתובה: שלב אחר שלב

איך מתנהל הליך תביעת כתובה בפועל?

1. הגשת התביעה: התביעה מוגשת לבית הדין הרבני. בתביעה מציינים את הסכום הנדרש, ההיגיון מאחוריו, והעילות המשפטיות.
2. הצגת שטר הכתובה: יש לצרף את שטר הכתובה המקורי. אם הוא אבד, אפשר להציג עותק מאומת או עדויות של העדים שחתמו עליו.
3. הוכחת עילת התביעה: בתביעות שמסתמכות על אשמת הבעל (בגידה, אלימות), יש להציג ראיות. בבגידה, לרוב צריך עדויות, התכתבויות, חוקרים פרטיים. באלימות, תיקי משטרה, צווי הגנה, חוות דעת רפואיות.
4. תגובת הבעל: הבעל יגיב, ולעיתים יעלה טענות נגדיות (אסמכתא, התנהגות סוררת של האישה, ויתור בהסכם, קיזוז).
5. דיון בבית הדין: בית הדין יקיים דיונים, ישמע ראיות, ויחקור את הצדדים. תהליך זה יכול להתפרש על פני חודשים רבים.
6. פסק דין: בית הדין יפסוק את הסכום הסופי, תוך התחשבות בכל הנסיבות, בעילות התביעה, באיזון מול הרכוש המשותף, ובהפחתות שמתחייבות מאסמכתא או קיזוזים.

נקודות חשובות לסיכום

• תביעת כתובה אפשרית במהלך הגירושין או לאחריהם, אבל יש הבדלים מהותיים בכל מסלול
• הסמכות לדון בכתובה במהלך חיי בני הזוג נתונה לבית הדין הרבני
• אשמת הבעל בגירושין (בגידה, אלימות) היא העילה החזקה ביותר לזכאות מלאה
• הבעל יקבל פטור מחיוב הכתובה ותוספתה אם יוכיח כי הגירושין נגרמו ביוזמתה ובאשמתה הישירה של האישה
• סכומים מופרזים בכתובה יופחתו על בסיס הלכת "אסמכתא" לסכום סביר (בדרך כלל 120,000-240,000 ש"ח)
• קיזוז מול איזון משאבים הוא הכלל ("אין כפל מבצעים"), אלא אם הוכחה אשמה מובהקת או חוסר נאמנות של הבעל
• ויתור על כתובה בהסכם גירושין חייב להיות מפורש, ותביעה לאחר מכן תיחשב להפרת חוזה
• שיהוי בהגשת תביעת כתובה אחרי גירושין מצריך הסבר משכנע

תוכן עמוד זה הוא סקירה כללית של דיני הכתובה ואינו מהווה חוות דעת משפטית או תחליף לבחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה. הפסיקה והדין מתעדכנים מעת לעת, ויש לבחון את ההוראות הרלוונטיות במועד הפעולה.