נכסי קריירה בגירושין: כשבן זוג אחד בנה קריירה והשני גידל ילדים

זוג מתגרש אחרי 20 שנות נישואין. הוא שותף בכיר בפירמת רואי חשבון ומרוויח 100 אלף ש"ח בחודש. היא עבדה במשרה חלקית כמורה, ועזבה לאחר שנולד בנם השני ומאז היא לא עבדה וגידלה את שלושת הילדים כל השנים. את הבית הם יחלקו חצי חצי, את החסכונות גם. אבל לפעמים הנכס הכי גדול שנצבר בנישואין האלה, הוא בעצם כושר ההשתכרות של הבעל.

זהו תרחיש נפוץ מאוד בגירושין בישראל, וברוב המקרים הצד שמצמצם את הקריירה הוא האישה. נתוני הלמ"ס מראים שוב ושוב שנשים הן אלה שמצמצמות משרה, מוותרות על קידום וקריירה ונושאות ברוב עבודת הבית והטיפול בילדים, אם כי הדין חל באותה מידה גם במצב ההפוך. העבודה הזאת לא מופיעה בשום תלוש, אבל היא זו שאפשרה לצד השני להישאר עד מאוחר במשרד, ללמוד תארים, להתפתח ולבנות מוניטין.

השאלה שנשאלת בתיקי גירושין עם פערי שכר משמעותיים היא פשוטה: האם השנים שבהן צד אחד החזיק את הבית וגידל את הילדים כדי שהצד השני יוכל לבנות קריירה שוות משהו במונחים כלכליים? התשובה המשפטית היא כן, אבל עם הרבה כוכביות. במאמר נסקור את הנושא ונביא דוגמאות לסכומים שבתי המשפט פוסקים.

נכסי קריירה: מה זה ולמה זה אמור בכלל להתחלק?

חוק יחסי ממון הוא החוק שמדבר על חלוקת רכוש בין בני זוג בגירושין במסגרת איזון משאבים. הוא קובע שבפקיעת הנישואין מאזנים בין בני הזוג את שווי הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, באופן כללי חצי-חצי. כלומר כל נכס שאותו הצדדים צברו, אמור להתחלק בין שניהם בעת הגירושין. יש דברים יותר ברורים כמו דירה, חסכונות וכספים, קרנות פנסיה, קופות גמל, רכב, עסק. אלה הדברים היותר מוכרים וידוע שהם מתחלקים בין בני הזוג בעת הגירושין.

"נכסי קריירה" זה דבר אחר. בעצם מדובר על כושר ההשתכרות, לרוב של הבעל, שהופך להיות נכס בפני עצמו שניתן לכמת אותו בשווי כספי ולחלק אותו בין בני הזוג בעת הגירושין. ניתן לחשוב על זה כאילו הבעל עצמו הוא "עסק" שאותו הצדדים בנו ופיתחו במהלך שנות הנישואין וכעת בגירושין, חלק מהשווי שלו אמור לעבור לצד השני.

הפסיקה המשמעותית הראשונה בנושא הגיעה בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון משנת 2007 (‏בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית), שקבע כי שיפור בכושר ההשתכרות שנצבר במהלך הנישואין, לרבות השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו בתקופת הקשר, יכול לקבל ביטוי כלכלי בעת הפירוד. חשוב לדייק: לא מדובר בזכות של בן זוג אחד בגופו או בעבודתו של האחר, אלא בזכות כלכלית לפירות אותו שיפור, במידה שהקשר הזוגי וחלוקת התפקידים בו תרמו להתפתחותו.

בפסיקה המאוחרת התגבשה הדרך המעשית: בתי המשפט מביאים את פערי הקריירה בחשבון בעיקר דרך סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, סעיף שמאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות, לסטות מחלוקה שווה ולקבוע יחס אחר. כלומר, נכסי קריירה הם חריג לכלל, לא ברירת המחדל. לפעמים הם יתורגמו לפיצוי כספי נפרד, ולפעמים לשינוי היחס בחלוקת שאר הרכוש, למשל חלק גדול יותר בתמורת הדירה או חיוב כספי ישיר.

מה צריך להוכיח

עצם העובדה שהאישה גידלה את הילדים, או שהבעל מרוויח הרבה, אינה מספיקה כשלעצמה. בתי המשפט בוחנים מכלול של תנאים, למשל:

פער ממשי וברור בכושר ההשתכרות. לא כל הפרש שכר מצדיק פיצוי. הפסיקה מדברת על פערים משמעותיים, ובתיקים שבהם נפסקו הסכומים הגבוהים דובר על הפרשים של עשרות אלפי שקלים בחודש.

ויתור מקצועי. צריך להראות שהצד הביתי ויתר בפועל על התפתחות מקצועית: עזיבת עבודה, צמצום משרה, סירוב לקידום, הקפאת לימודים. ככל שהוויתור מתועד יותר, הסיכוי גדל.

קשר סיבתי. נדרש חיבור בין הוויתור של צד אחד לבין ההתפתחות של הצד השני. הרעיון הוא שהוויתור פינה לבן הזוג זמן ומשאבים לבנות את הקריירה שלו.

ניכוי הכישרון האישי. בית המשפט מנכה את החלק בפער שנובע מכישרון, מהשכלה שנרכשה לפני הנישואין ומנסיבות שוק. מי שנכנס לקשר כרופא מומחה, חלק ניכר מכושר ההשתכרות שלו נזקף לו ולא לנישואין.

משך הנישואין והרכוש הכולל. נישואין ארוכים מחזקים את התביעה, ובית המשפט בוחן גם מה האישה מקבלת ממילא בחלוקת הרכוש, כדי למנוע כפל פיצוי.

תביעות נכסי קריירה עדיין לא נפוצות כל כך. למרות שההלכה קיימת כמעט עשרים שנה, תביעות נכסי קריירה נדירות יחסית. בין הסיבות לכך ניתן לציין שההוכחה דורשת חוות דעת אקטוארית יקרה (חוות דעת של מומחה כלכלי), ובאופן כללי קיימת חוסר מודעות בקרב עורכי דין ובקרב הציבור הכללי לנושא הזה.

כמה באמת פוסקים

זו השאלה שכל לקוח ולקוחה שואלים, ובצדק. מסקירת פסיקה מהשנים האחרונות עולה תמונה מעניינת: הסכומים אינם מבוטלים, אבל הם רחוקים מאוד מ"חצי מהמשכורת העתידית".

בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תלה"מ 53556-05-18, פסק דין ממרץ 2023) נפסק לאישה פיצוי של כ-424 אלף ש"ח, בתיק שבו עמדו הכנסות האיש על כ-63.6 אלף ש"ח בחודש מול כ-8.4 אלף ש"ח של האישה, והפיצוי חושב על בסיס תקופה של 60 חודשים.

הסכום הגבוה ביותר שאיתרנו נפסק בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (תלה"מ 63643-01-18, פסק דין מדצמבר 2023): כ-530 אלף ש"ח לאישה, כתשלום חד פעמי שקוזז מחלקו של האיש בבית המגורים. באותו מקרה עמד הפער על כ-70 אלף ש"ח בחודש, כ-93 אלף ש"ח נטו לאיש מול כ-23 אלף ש"ח שיוחסו לאישה, ונקבע שיש מקום לפיצוי גם בלי הוכחת הקרבה מובהקת.

בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (תלה"מ 3234-05-20) העריך המומחה את הפרשי ההשתכרות שנוצרו במהלך הנישואין בכ-1.5 מיליון ש"ח, ולאישה נפסקו 377 אלף ש"ח, שהם 25 אחוזים מאותו פער.

בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 5420-10-21) נפסק תשלום חד פעמי של 240 אלף ש"ח לאישה שטיפחה את הבית וגידלה שלושה ילדים לאורך 22 שנות נישואין, בעוד האיש עבד בתפקיד בכיר, כשהסכום שולם מתוך תמורת מכירת הדירה המשותפת.

בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד (תלה"מ 61552-12-20) נפסקו 250 אלף ש"ח לאישה שנשאה בעיקר הנטל הביתי והמשפחתי וסייעה בכך לבעלה לפתח קריירה כרופא, ובבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תלה"מ 37931-12-21) נפסקו 230 אלף ש"ח לאחר כשלושים שנות נישואין עם פערי הכנסות מתמשכים.

ובאחד מפסקי הדין הטריים בתחום, מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (תלה"מ 55839-01-22, אוגוסט 2025), חויב האיש לשלם לאישה 190 אלף ש"ח בגין נכסי קריירה ופערי כושר השתכרות גם יחד.

ומצד שני, יש גם תיקים שמזכירים עד כמה הכלי הזה זהיר: בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תלה"מ 8537-09-20) נפסקו לאישה 55.6 אלף ש"ח בלבד, 25 אחוזים מהסכום שקבע המומחה, וזאת אחרי 19 שנות נישואין ופער חודשי של כ-19 אלף ש"ח נטו, בין היתר משום שהאישה עצמה עבדה, למדה ורכשה מקצוע במהלך הנישואין.

המספרים האלה מספרים סיפור עקבי: בתי המשפט פוסקים חלק מהפער ולא את כולו.

לסיכום

נכסי קריירה הם נכס אמיתי עם פסיקה אמיתית וסכומים של מאות אלפי שקלים, אבל הם לא זכות אוטומטית. מי שרואה גירושין באופק צריך לתעד את הוויתורים המקצועיים לאורך הדרך, לדרוש שסוגיית פערי ההשתכרות תיבחן לפני חתימה על כל הסכם, ולבנות ציפיות נכונות: פוסקים חלק מהפער, לא את כולו. שנים של גידול ילדים וניהול בית הן עבודה לכל דבר, שהניבה את הקריירה של הצד השני. הדין כבר מכיר בכך שמדובר בנכס שיכול להתחלק בין שני הצדדים. אם זה רלוונטי למקרה שלכם, וודאו שאתם לא מוותרים עליו.