גבר שרוצה לעזוב את הבית לפני גירושין: מה ההשלכות?

כתובה

עזיבת הבעל היא נתון מרכזי בשאלה אם הגירושין "יצאו ממנו", ולכן גם בשאלת הכתובה. לפי פסיקת בתי הדין הרבניים, השאלה אינה מי פתח את התיק אלא מי גרם לגירושין, ועזיבת הבית מצביעה על כך שהגירושין יצאו מהבעל, כל עוד לא הוכח אחרת. כאשר הבעל עזב, פתח בהליך והצהיר שהוא נחוש להתגרש, נקבע שהוא הגורם לגירושין וחויב בכתובה. בית הדין הרבני הגדול הוסיף שכאשר הבעל עזב ביוזמתו, ובמיוחד לאחר קשר עם אישה אחרת, הנטל להוכיח שהוא פטור מהכתובה מוטל עליו. גם כשהאישה היא שפתחה בהליך, אם עשתה זאת אחרי שהבעל עזב ובעקבות כוונתו הברורה להתגרש, הגירושין נזקפים לחובתו.

עם זאת, כשגבר עוזב את הבית העזיבה לבדה אינה מכריעה. בית הדין בוחן אם העזיבה נבעה מהתנהגות האישה או מנסיבות אחרות, ומה הייתה תרומת כל צד לפירוק הנישואין. במקרים שבהם התמונה מורכבת, הדיינים נחלקים לעיתים, והתוצאה היא חיוב חלקי: במקרה אחד למשל חויב הבעל בשני שלישים מהכתובה, ובמקרה אחר במחציתה.

מזונות אישה 

שימו לב מדובר על מזונות אישה ולא על מזונות הילדים

עצם העזיבה אינה פוטרת את הבעל ממזונות אשתו. בית המשפט העליון קבע שחובת הבעל לזון את אשתו שרירה וקיימת גם אחרי שעזב את הבית, ושכאשר הבעל עזב והאישה נשארה בבית, זכותה למזונות אינה נפגעת.

עם זאת, אין מדובר בחיוב אוטומטי. לפי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר הסיבה להפסקת המגורים המשותפים באה מן האישה, הבעל פטור ממזונותיה. לכן בעל שעזב צריך להראות שהעזיבה הייתה מוצדקת, ושמקור המניעה לחיים המשותפים היה בהתנהגות האישה, למשל אלימות מצידה או גירושו מהבית.

גורם נוסף הוא עמדת האישה. לפי דעת הרוב בפסיקה עדכנית של בית הדין הרבני הגדול, אישה המצהירה שהיא רוצה להתגרש ואינה מעוניינת בשלום בית אינה זכאית למזונות, גם אם טענותיה כלפי הבעל מוצדקות. זו אינה הלכה שלפיה עזיבת הבעל שוללת את המזונות, אבל היא מלמדת שעמדת האישה ביחס להמשך הנישואין עשויה להכריע גם כשהבעל הוא שעזב.

הוצאות הבית השוטפות

העזיבה גם אינה פוטרת מההשתתפות בהוצאות הבית. בית הדין הרבני דן בבני זוג שהפקידו כל אחד סכום קבוע בחודש לחשבון משותף לטובת תשלומי המשכנתא והוצאות הבית, כשהבעל הודיע שהוא עשוי לעזוב ולהגביל את החשבון. בית הדין קבע שההחלטה לעזוב מיוזמתו אינה פוטרת אותו מחובותיו, אסר על הגבלת החשבון, והורה לשניהם להמשיך להפקיד כפי שעשו עד אז, למימון הוצאות הדירה, הילדים והוראות הקבע.

הילדים: זמני שהות

אב שיוצא מהבית יוצר בדרך כלל מצב עובדתי שבו הילדים נשארים לגור עם האם. בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה חוזר התרחיש שבו אחרי עזיבת האב לא התקיימו זמני שהות סדירים, או שנקבעו בהתחלה מפגשים מצומצמים בלבד, ומרכז החיים של הילדים עבר בפועל לבית האם. משמעות עזיבת הבית במצב כזה היא שהעזיבה תקבל משקל בהחלטות זמניות ובתסקירים.

עם זאת, העזיבה אינה שוללת מהאב אחריות הורית משותפת וזמני שהות רחבים. בתי המשפט קבעו שלא די בעזיבה כדי לשלול מהאב אחריות הורית משותפת, ובמקרים שבהם התחילו במפגשים מצומצמים הורחבו זמני השהות, לאחר תסקירים, עד לזמני שהות שווים. ההכרעה תלויה בטובת הילדים, במסוגלות ההורים, בזמני השהות שהתקיימו בפועל ובהמלצות גורמי המקצוע. לכן כדאי לאב להסדיר את זמני השהות כבר בעת היציאה, ולקיים אותם בפועל באופן סדיר. זמני השהות ישפיעו גם על מזונות הילדים, שנקבעים בין היתר לפי חלוקת זמני השהות בפועל.

הדירה: דמי שימוש

מהם דמי שימוש? דמי שימוש הם מעין דמי שכירות שמשלם בן הזוג שנשאר בדירה לבן הזוג שעזב, תמורת השימוש הבלעדי בחלקו. למשל, כשהדירה רשומה חצי-חצי, בן הזוג שעזב זכאי לכאורה לתשלום עבור מחצית מהשימוש בה. זה הרי מה שהיה מקבל אילו הדירה הייתה מושכרת לאדם אחר: מחצית מדמי השכירות.

גבר נשוי שעזב את הבית את הבית המשותף אינו זכאי לדמי שימוש באופן אוטומטי, אך גם אינו מאבד את זכותו בהכרח. בית המשפט העליון קבע שעצם העזיבה, אפילו מרצון, אינה ויתור על הזכויות בדירה, לרבות הזכות לדמי שימוש עבור חלקו. גם עזיבה בהסכמה, למשל מתוך ראיית טובת הילדים, אינה משנה את הזכויות הרכושיות.

לאחר הגירושין נקודת המוצא היא פסיקת דמי שימוש לבן הזוג שאינו גר בדירה, והפטור הוא החריג. גם לפני הגירושין ניתן לפסוק דמי שימוש: בית המשפט המחוזי קבע שכאשר הסכסוך אינו מאפשר לבני הזוג לגור יחד, אין זה הוגן שמי שעזב יישא לבדו בתוצאה הכלכלית של הפירוד, ושעצם העובדה שלא התנגד למגורי האישה בדירה אינה ויתור.

אבל יש תנאי: העוזב צריך להראות שנמנע ממנו השימוש, או שהביע התנגדות ברורה לשימוש הבלעדי. הגשת תביעה לפירוק שיתוף נחשבת גילוי דעת כזה. בפסיקה נדחו או צומצמו תביעות של גברים שעזבו מרצונם ולא דרשו דבר, למשל מי שעבר לגור עם בת זוג חדשה, שנחשב כמי שוויתר על דמי השימוש עד שהגיש תביעה, או מי שהוא עצמו עיכב את פירוק השיתוף.

ומה לגבי ילדים שנשארים בדירה עם האם? מגוריהם שם אינם פוטרים אוטומטית מדמי שימוש, אבל בית המשפט שוקל את מכלול הנסיבות, לרבות מדור הילדים, תשלומי המשכנתא וצורכי הילדים.

החזרה לדירה וצו מדור ספציפי

גבר שיצא מהבית עלול לגלות שאינו יכול לחזור. בפסיקה יש מקרים שבהם האישה החליפה מנעול אחרי שהבעל עזב, ובית המשפט ראה בכך מניעה ממשית, במיוחד כשהבעל ביקש לחזור וסורב. עזיבה שלא נעשתה מרצון חופשי, למשל אחרי הרחקה בידי המשטרה, גם היא אינה שקולה להסכמה לשימוש הבלעדי.

מנגד, טענה להחלפת מנעול אינה מספיקה. בתי המשפט דחו תביעות כאשר התברר שהבעל עזב מרצונו, שהאישה אף ביקשה שיחזור, או שהניסיון שלו לחזור לא היה כן. בית המשפט העליון קבע שההסכמה לשימוש הבלעדי צריכה להילמד מהראיות ולא מעצם העזיבה, אבל בפועל, כשבן זוג עזב מרצונו ולא הוכחה מניעה, בתי המשפט נוטים לראות בו כמי שהסכים לשימוש הבלעדי של האישה בבית ללא תשלום דמי שימוש. ההסכמה הזו אינה נצחית, ותביעה לפירוק שיתוף מסיימת אותה.

צו למדור ספציפי ניתן בדרך כלל בבית הדין הרבני. לעיתים הוא נשען על חובת הבעל במדור אשתו, במסגרת תביעת מזונות, ולעיתים הוא ניתן במסגרת תביעת שלום בית, כדי למנוע מכירה של הדירה שתסכל את האפשרות לשלום בית. בשני המקרים מדובר בזכות אישית של האישה לגור בדירה, ולא בזכות קניינית בה. גם אם הליך פירוק השיתוף מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, צו שבית הדין הרבני נתן קודם לכן יחייב אותו להתחשב בו, ועשוי לעכב את ביצוע הפירוק. ומכיוון שהצו כפוף לשינוי נסיבות, ניתן לבקש לבטל אותו כשהמצב משתנה.

גם בבית המשפט לענייני משפחה קיים סיכון לעיכוב מכירת הדירה, אבל הוא מוגבל יותר. החוק מאפשר לעכב את פירוק השיתוף עד שיימצא מדור חלופי מתאים, או לדחות את המכירה עד שיימצא הסדר מגורים מתאים לבן הזוג ולילדים. כאן השאלה המרכזית היא אם יש לאישה ולילדים מקום חלופי לגור בו, ולא אם קיים סיכוי לשלום בית.

המשמעות לגבר שעוזב: אם העזיבה נתפסת כיוזמה שלו, הוא עלול למצוא את עצמו בעלים במחצית הדירה בלי יכולת לממש את חלקו עד הגירושין.

רכוש: מועד הקרע

עזיבת הבית עשויה לשמש אינדיקציה ל"מועד הקרע", המועד שקובע אילו נכסים נכנסים לאיזון המשאבים. בית המשפט העליון הבהיר שקרע יכול להיות פיזי, כלכלי או זוגי, ובכלל זה יציאה מבית המגורים והפסקת ניהול משק בית משותף, בלי קשר לשאלת האשם. בפסיקה נקבע שאמירות על רצון להתגרש אינן מספיקות, ונדרש אקט ממשי של הפרדה, ובמקרים מסוימים נקבע מועד הקרע ביום עזיבת הבית.

עם זאת, הפירוד הפיזי אינו עומד לבדו. המבחן המרכזי הוא הפסקת ההתנהלות הכלכלית המשותפת. כשבני זוג ישנו בחדרים נפרדים אך המשיכו להתנהל כמשפחה, נקבע שמועד הקרע חל רק כששניהם הבינו שהנישואין לא יימשכו. לגבר שעוזב, המשמעות היא שהעזיבה עשויה לסמן את מועד הקרע, במיוחד כשהיא מלווה בהפרדה כלכלית.

מרוץ הסמכויות מקבל משנה תוקף כשהבעל עוזב את הבית: מי שפותח תיק ראשון יזכה

יציאה מהבית היא סימן מובהק שהגיע הזמן להתייעץ עם עורך דין לענייני גירושין ולשקול פתיחת בקשה ליישוב סכסוך. מאז חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, הליך גירושין מתחיל בבקשה כזו, המוגשת לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה.

לשאלה מי פותח ראשון יש משמעות מעשית. בענייני מזונות, רכוש וילדים קיימת סמכות מקבילה לשתי הערכאות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, ולרוב הערכאה שבה ההליך נפתח ראשון היא שתדון בו. הצד שמקדים קובע באיזו ערכאה יתבררו הסוגיות, והצד השני נגרר להליך שלא הוא בחר. גבר שיוצא מהבית ומחכה, עלול לגלות שבת הזוג כבר הקדימה אותו, וזה עלול לעלות לו מאות אלפי שקלים לאורך השנים.

יציאה מרצון מול הרחקה בצו

יש הבדל בין גבר שיצא מיוזמתו לבין גבר שהורחק מהבית בצו. בית המשפט העליון הבחין בין מניעה שנוצרה בגלל התנהגות בן הזוג, כמו הרחקה שיפוטית, לבין מניעה שנוצרה בגלל השימוש הבלעדי של הצד השני. מי שהורחק בגלל התנהגותו אינו זכאי בדרך כלל לדמי שימוש בתקופת ההרחקה, אף שעדיין רשאי לבקש פירוק שיתוף.

השלילה מוגבלת לתקופת הצו. לאחר שהצו מסתיים ועד פירוק השיתוף עשויה לקום זכאות לדמי שימוש. וכאשר הוכח שהצווים הוצאו בתואנות שווא, כדי להשיג יתרון בסכסוך הכספי, אין הצדקה לפטור את הצד שנשאר בדירה מדמי שימוש.

אובדן כוח מיקוח

מעבר להשלכות המשפטיות, מי שעוזב את הדירה לפני שהושג הסדר מאבד מנוף במשא ומתן. כל עוד שני בני הזוג גרים בדירה, לשניהם יש אינטרס להגיע להסכמה על חלוקת הדירה והרכוש כדי לסיים את המגורים המשותפים ולהמשיך בחייהם. כשאחד מהם כבר בחוץ והשני נהנה מהדירה, הלחץ להגיע להסדר יורד אצל מי שנשאר.

מתי דווקא כדאי לצאת

כאשר גבר מתלבט אם לעזוב את הבית המסר החשוב ביותר לשקול בשאלה האם לעזוב את הבית לפני גירושים הוא שאם יש סיכוי, ולו הקטן ביותר, שתוגש נגדך בקשה לצו הגנה (מה שנקרא בציבור הכללי "צו הרחקה") בטענה לאלימות או לאיום באלימות, עדיף להקדים תרופה למכה ולעזוב את הבית ביוזמתך. צו הרחקה מוציא אותך מהבית בכל מקרה, אבל בתנאים גרועים בהרבה: מי שהורחק בצו אינו זכאי בדרך כלל לדמי שימוש בתקופת ההרחקה, והצו עצמו עלול להשפיע על ההליכים שיבואו אחריו, וזאת מעבר לאי הנעימות שכרוכה בסיטואציה.

היציאה צריכה להיות מתוכננת: רצוי להגיע להסכמה, ככל האפשר בכתב, על הנושאים החשובים, ובראשם זמני השהות עם הילדים, התשלומים השוטפים והשימוש בדירה, ולתעד את האיומים או את הנסיבות שהביאו לעזיבה. כך העזיבה נרשמת כצעד אחראי להרגעת המצב, ולא כוויתור או כנטישה.

המלצות מעשיות לגבר ששוקל לצאת מהבית

1. להתייעץ ולפתוח הליך לפני היציאה. להתייעץ עם עורך דין לפני כל פעולה חד צדדית! מי שפותח ראשון קובע בדרך כלל באיזו ערכאה יתבררו המזונות, הרכוש והילדים. כיום ברוב המקרים לגבר עדיף במובהק שהדברים יידונו דווקא בבית המשפט לענייני משפחה חוץ ממקרים ספציפיים.
2. להמשיך לשלם. העזיבה אינה פוטרת מההשתתפות בהוצאות הבית ומתשלום מזונות הילדים.
3. לתעד את הסיבה לעזיבה. בלי הצדקה מתועדת, העזיבה עלולה לשמש ראיה לכך שהגירושין יצאו מהבעל, גם לעניין המזונות וגם לעניין הכתובה.
4. להסדיר את זמני השהות כבר בעת היציאה, ולקיים אותם בפועל. זמני שהות עם הילדים שלא מתקיימים נשקלים בהחלטות ובתסקירים.
5. להביע התנגדות לשימוש הבלעדי בדירה, בכתב ובזמן אמת. תביעה לפירוק שיתוף היא הדרך הברורה לעשות זאת. מי ששותק עלול להיחשב כמי שהסכים.
6. אם רוצים לחזור, לנסות בפועל ובכנות, ולתעד. כמובן לאחר ייעוץ משפטי.
7. להביא בחשבון את סיכון המדור הספציפי. בעל שיזם את הפירוד, עלול להיתקל בצו שמשאיר את האישה בדירה עד הגירושין, תקופה שעלולה להימשך שנים רבות.
8. כשהמצב בבית מתלקח, יציאה מתוכננת עשויה להיות עדיפה על הרחקה בצו או על תלונה במשטרה.

השורה התחתונה

יציאה מהבית אינה גוזרת על הגבר אובדן זכויות, אבל היא אינה צעד ניטרלי. היא אינה פוטרת אותו ממזונות האישה ומההוצאות השוטפות, היא עלולה לשמש ראיה לכך שהגירושין יצאו ממנו, והיא יוצרת מצב שבו הילדים והדירה נשארים אצל האישה. מנגד, היא אינה ויתור על הדירה, על דמי שימוש או על הקשר עם הילדים, ובמקרים מסוימים היא הצעד הנכון. ההבדל בין יציאה שפוגעת בגבר לבין יציאה שאינה פוגעת בו נקבע בעיקר בשאלה אם היא נעשתה לאחר ייעוץ מקצועי מעורך דין שדאג להבטיח מראש את כל ההיבטים המשפטיים עבור אותו גבר.